על מי חלה החובה של הנגשת אתרי אינטרנט?

פייסבוק
טוויטר
לינקדאין
ואטסאפ
שליחה במייל

האחריות על הנגשת אתרי אינטרנט היא של בעלי השירות או המידע שמסופקים באמצעות האינטרנט. המשמעות היא שעל הבעלים שמוגדרים בתור מי שמחזיקים את האתר או מפעילים אותה, חלה חובה חוקית לדאוג שהוא עצמו או מי שמספק לו את שירותי בניית האתר ואת התוכן יעשה זאת על פי דרישות הנגישות.

במילים אחרות, החוק מטיל את האחריות על מי שבפועל מנהל את האתר והוא מאפשר לנציבות שוויון אנשים עם מוגבלויות וגורמים אחרים להטיל עליו סנקציות או קנסות כאשר התקנות לא מיושמות, אלא אם הוא מקבל פטור.

מהו שירות ציבורי ומה הקשר שלו להנגשת אתרי אינטרנט?

השאלה המתבקשת היא מי מלכתחילה נכלל תחת החובה לבצע הנגשה של אתרי אינטרנט, תוכנות מחשב, אפליקציות וכן הלאה. לא רבים יודעים זאת, אך התקנות שנכנסו לתוקף באוקטובר 2017 קובעות שיש להנגיש כל שירות שניתן לציבור. על פי התקנות, התאמת הנגישות חייבת להתבצע גם באתרים חדשים וגם באתרים קיימים שמספקים שירות לציבור כפי שהוא מוגדר בסעיף לחוק שוויון זכויות.

לפי הסעיף הרלוונטי שקובע מהו שירות לציבור ולכן גם מיהם בעלי אתרי האינטרנט שמחויבים בהנגשה, מדובר בכל שירות שניתן לציבור או לחלק ממנו בידי גוף ציבורי או במקום ציבורי. בנוסף, הסעיף קובע שמדובר בכל שירות שקשור לתחומים ספציפיים ובהם שירותי מסחר, רווחה, בריאות, השכלה, פנאי, ספורט ותיירות. יתרה על כך, החוק קובע שהשירות לציבור חל גם על שירותי הארחה, בידור ותרבות ומטבע הדברים גם על שירותים שקשורים לתחומים ובהם אנרגיה, תקשורת, בנקאות ואשראי. אם זה לא מספיק, החוק חל על כל סוג של שירות ציבורי או חלק בלתי מבוטל ממנו שניתן בתחומים כגון פנסיה, ביטוח והשכרת כלי רכב.

במילים פשוטות, החוק בישראל מחייב כל מי שמספק שירות לציבור לפי הגדרות שונות ובאמצעות האינטרנט – להנגיש את האתר שלו ולבצע הנגשת אתרי אינטרנט לתקן AA. אתרים שמספקים שירות מן הסוג הזה חייבים לעמוד בדרישות, והפרשנות של שירותי מסחר היא לפי עמדת נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות. נכון להיום, נציבות שוויון לאנשים עם מוגבלות קובעת למשל ששירותי המסחר כוללים קנייה ומכירה של מוצרים או שירותים, עסקאות חליפין של סחורות ושירותים, איסוף מידע אודות מוצרים ושירותים ומטבע הדברים גם מידע אודות אספקת הסחורות או השירותים.

הבדלים בין הגורמים שחייבים בנגישות

בוני האתרים ומפתחי האפליקציות לא חייבים לבצע התאמות נגישות אלא רק לפי הוראות שהם מקבלים. בכך החוק מעביר את האחריות מאלו שבונים בפועל את האתר או האפליקציה, לידי אלו שמעבירים את ההנחיות. המטרה היא בכל מקרה לרכז את הנושא של טיפול בהנגשה מול גורם אחד ולוודא שתחומי האחריות יהיו ברורים לכולם. זו גם הסיבה שבגללה במקרים שבהם בונה האתר הוא גם זה שנותן בסופו של דבר את השירות לציבור, הוא יהיה חייב בהנגשה מלאה.

מהאמור לעיל אפשר להבין מדוע קיימים הבדלים בין הגורמים שחייבים בנגישות. ראשית, אפשר לראות קטגוריה שלמה של גופים פרטיים שפועלים למטרות רווח, כמו חברה או עוסק מורשה, שמחויבים בנגישות מן הסוג הזה. אם אותם גופים פרטיים מספקים שירות לציבור כפי שמוגדר לעיל, לא תהיה להם ברירה אלא לבצע הנגשת אתרי אינטרנט קיימים או חדשים. הטיפ בהקשר הזה יהיה לבצע את ההנגשה טרם בניית האתר כי זה יעלה פחות או יותר כמו להקים אתר שאינו נגיש, אך מומלץ להתייעץ עם אנשי מקצוע ולבחון כל מקרה לגופו.

שנית, הגורמים החייבים בנגישות הם גם רשויות ציבוריות. התוצאה היא שכל משרד ממשלתי או רשות מקומית חייבים להחזיק אתר אינטרנט נגיש. זה נראה מובן מאליו, אך לפני הכניסה לתוקף של התקנות הקיימות לא מדובר היה במשהו שהקפידו עליו. רק לאחרונה ניתן לראות את הגורמים האחראיים במשרדי ממשלה ורשויות מקומיות בוחנים לעומק את הנושא של הנגשת אתרי אינטרנט ומבינים את ההשלכות שלו.

שלישית, רשימת הגורמים החייבים בנגישות כוללת לפי התקנות כל גוף שפועל שלא למטרות רווח – כגון עמותה – כל עוד הם מספקים שירות לציבור. מכאן שהחוק אינו מפריד בין גופים פרטיים שפועלים למטרות רווח, רשויות ציבוריות וגופים שפועלים שלא למטרות רווח אך מספקים שירות לציבור. בפועל, החוק בוחן האם מדובר בשירות לציבור ולפי זה מחליט מי חייב בהנגשה. במידה והשירות שניתן באותו אתר אכן חל תחת ההגדרה של שירות לציבור, מי שאחראי על מתן השירות הוא זה שיהיה חייב לקחת על עצמו את האחריות גם עבור ההנגשה עצמה.

האם יש משמעות להיקף השירות שניתן באתר?

עוד שאלה מעניינת שעולה מהאמור לעיל היא האם יש משמעות מסוימת להיקף השירות שניתן באתר. התשובה לכך יחסית פשוטה, כי מבחינת התקנות הן חלות גם על שירותים בהיקף גדול וגם על שירותים קטנים. ההתחשבות היחידה היא במשאבים המצויים בידיים של נותני השירותים ולכן בעלי מחזור כספי נמוך עשויים לקבל פטור מהנגשה.

האפשרות לקבל פטור מהנגשה בגין נטל כלכלי כבד מדי מקלה על בעלי עסקים וגופים שפועלים ללא מטרות רווח. מנגד, זו אפשרות שכמעט אינה רלוונטית עבור מתן פטור לרשויות ציבוריות כגון משרדים ממשלתיים ורשות מקומית, כי בדרך כלל היכולת שלהם לא נמדדת לפי היקף הנטל הכלכלי או הרווחים.

פטור על הנגשת אתרי אינטרנט בשל נטל כבד מדי מבחין בין בעלי מחזור של מעל או מתחת למיליון שקל בשנה. מי שמחזור שלו נמוך ממיליון שקל גם לא אמור לפנות לנציבות כדי לקבל את הפטור, בעוד מי שהמחזור שלו גבוה מהסכום הזה יכול לפנות לנציבות ולמלא בקשה לקבלת פטור מביצוע התאמות נגישות בכל שירותי האינטרנט או בחלקם – בשל נטל כלכלי כבד מדי. בכל מקרה, פטורים אלו כאמור אינם קיימים עבור נותני שירות שהם רשויות ציבוריות.

יתרה על כך, עוסק פטור ולמעשה כל עוסק עם מחזור של מתחת ל-100 אלף ש"ח בשנה מקבל פטור מלא מביצוע נגישות של שירותי אינטרנט. לשם השוואה, בעלי מחזור של 100-300 אלף ש"ח מקבלים פטור זמני עד לאוקטובר 2020, שמתחדש מדי 3 שנים ולאחר בדיקה מחדש של גובה המחזור הממוצע ל-3 השנים האחרונות – כמובן בתנאי שהוא עדיין נמצא בטווח של 100-300 אלף ש"ח.

בעלי עסקים שהמחזור שלהם הוא 300 אלף ש"ח עד מיליון ש"ח יכולים גם הם לקבל פטור זמני למשך 3 שנים, אך רק להנגשה של אתרים קיימים בלבד ובתנאי שהפעלתם החלה לפני 26 באוקטובר 2017. במידה ואותם בעלי עסקים מחליטים לבנות אתר חדש, הם יהיו חייבים לדאוג שכל השירותים שניתנים בו יהיו נגישים. יתרה על כך, הפטור על האתר הקיים גם הוא מותנה בכך שדרכי ההתקשרות לצורך קבלת השירות יפורסמו באופן נגיש או באתר אינטרנט נגיש אחר.

לסיכום, החוק בישראל מכיר במורכבות של הטלת אחריות על הנגשת אתרי אינטרנט וניתן לראות שהוא מתייחס לנושא בהיבטים שונים. מבחינת בעלי אתרים, הדבר הנכון הוא לבדוק איזו חובה מוטלת עליהם והאם הם יכולים לקבל פטור.

פוסטים נוספים :

הנגשת אתרי אינטרנט בהתאמה אישית

הנגשת אתרי אינטרנט בתאמה אישית מאפשרת לבעלי אתרי אינטרנט לחסוך זמן והוצאות גם במסגרת תהליך של הנגשה. בנוסף, התאמה אישית היא הדרך הטובה

נגישות

מדוע לדאוג להנגשת אתרים

מספר אתרי האינטרנט בארץ ובעולם הוא רב מדי מכדי לספור. פעם בניית אתר אינטרנט הייתה עסק מורכב מדי מכדי להבין ורוב האתרים

שניה לפני שאתם יוצאים, יש שאלות ?

לשאול ולהבין זה תמיד טוב :)